אישה במהלך תקופת ההריון צריכה לעבור מספר רב של בדיקות: בדיקות גנטיות, חלבון עוברי, שקיפות עורפית ועוד. חלק מהבדיקות ממומנות וחלקן לא.

פה נשאלת השאלה: מהי חובתו של הרופא? עד כמה הרופא צריך להסביר על הבדיקות השונות? כיצד עלול להיווצר מצב של רשלנות רפואית בניהול מעקב ההריון?

לדוגמא: אישה זכאית לבצע בדיקת מי שפיר על פי חוזר מנכ"ל במימון של קופת חולים אם במהלך ההריון היא בת 37. מה קורה כשמגיעה אישה בת 25 כשהיא בהריון? האם חלה על הרופא החובה להסביר לה על הבדיקה הזו ועל כך שהיא אינה ממומנת ואפשר לבצע אותה באופן פרטי בעלות יקרה של אלפי שקלים?

היום הבדיקות יותר ממוקדות במסגרת בדיקת מי השפיר והן לא ממומנות בכל גיל.

חובות הרופא בתקופת ההריון

חובתו של הרופא למסור ולהסביר למטופלת את כל היצע הבדיקות הקיים.

חובה זו מעוגנת בחוק: בשנת 1996 חוקק חוק זכויות החולה אשר מחייב את הרופא למסור לחולה את כל המידע כדי לקבל החלטה. לפני מספר שנים בית המשפט העליון בפרשת סידי קבע כי על הרופא חלה חובה להסביר למטופלת גם על בדיקה שניתן לבצע רק בחו"ל.

חובתו המשפטית של הרופא היא קודם כל לתת את כל המידע למטופלת.

קופות החולים עושות כרטיס מעקב הריון ומוציאות חוברת לתקופת ההריון, הדבר לא מספיק. יש הבדל גדול בין לתת חוברת ובין להסביר באופן אישי על כל בדיקה ובדיקה.

נניח שרופא לא הסביר למטופלת על בדיקת מי שפיר והילד נולד עם תסמונת דאון, ניתן לתבוע את הרופא על רשלנות רפואית בהריון.

רשלנות של רופא שלא מאבחן דברים:

בניהול מעקב הריון לרופא יש שני מטופלים – האישה והעובר. הרופא חייב להיות מאוד ערני למצב האישה ולמצב העובר כי שניהם משפיעים אחד על השנייה. לדוגמא: במהלך ההריון אישה יכולה לפתח סכרת הריונית אשר יכולה להשפיע על התפתחות העובר – מומים עובריים, מוות עוברי, לידה טראומטית ועוד.

היום, ניהול מעקב הריון רצוף במספר רב של בדיקות שהאימא צריכה לבצע ועל הרופא חלה האחריות המלאה לנהל את מעקב ההריון בצורה תקינה, אחראית ומלאה.

לסיכום,כשאישה מגיעה לשלב הבדיקות והיא מרגישה במשהו לא בנוח, להגיד לרופא. אישה צריכה להיות מאוד ערנית ולהגיד לרופא שמשהו לא בסדר.

במידה והרופא לא מבצע את כל הבדיקות הנחוצות, אינו מיידע את האימא על כל הבדיקות הקיימות בארץ ובחו"ל ואינו שם לב לתסמינים אצל האם והעובר אזי, מדובר ברשלנות רפואית במעקב הריון