רשלנות רפואית בלידה

ישנם מקרים בהם לא ניתן היה למנוע את הנזק שנוצר במהלך לידה, אך מאידך ישנם מקרים, לא מעטים, בהם הנזק שנגרם לילוד ולאמו הינם תוצאה של רשלנות רפואית בלידה.

רשלנות רפואית בלידה שפוגעת ביילוד:

אי אבחון או טיפול מאוחר במצוקה של העובר ברחם – מתחילת הליך הלידה, ואף קודם לכן, מחוברת האם למכשיר המוניטור, שתפקידו לתת אינדיקציה על מצבו של העובר ברחם בזמן התכווצויות הרחם או במהלכו של ציר. כאשר ישנה בעיה כלשהי בזרימת הדם מהאם לעובר, דרך השלייה, ובעקבות כך הפחתה בכמות החמצן המוזרמת לעובר, המוניטור יצביע על פעילות לא תקינה, כלומר על מצוקה עוברית (האטות בקצב לב העובר, היעדר האצות מספיקות וכד').

במצב זה, הצוות הרפואי צריך לפעול באופן מיידי לסיום הלידה באמצעות לידה מכשירנית (מלקחיים או ואקום) או בניתוח קיסרי. אי אבחון או טיפול מאוחר במצוקה עוברית עלול לגרום לפגיעה מוחית ביילוד ואף למותו. אחד מן המקרים הנפוצים, שמביאים למצוקה עוברית, הינו מחסור באספקת חמצן למוח, בעקבות קשר בחבל הטבור.

חילוץ לקוי של העובר מתעלת הלידה – כבר במהלך ההיריון וכן עם הגעתה של היולדת לביה"ח לצורך לידה, על הצוות הרפואי להעריך את משקלו של העובר. במקרים בהם מערכים כי העובר "גדול" (עובר מקרוזומי – עפ"י ההגדרה מעל 4,000 גר') על הצוות הרפואי לשקול אפשרות של יילוד באמצעות ניתוח קיסרי, ובמיוחד אם מצטרפות לכך נסיבות נוספות כגון סוכרת היריון והיריון עודף (היריון שנמשך מעל 41 שבועות).

רשלנות בהערכת המשקל של העובר עלולה להוביל לקבלת החלטה שגויה של ביצוע לידה וגינאלית במקום ניתוח קיסרי. כתוצאה מכך ייתכן מצב בו לעובר יהיה קשה לעבור בתעלת הלידה ויגרם אירוע של "פרע כתפיים", כלומר כליאת כתפי היילוד בתעלת הלידה. מצב זה, עלול לגרום לשיתוק ע"ש ארב (שיתוק שיכול לגרום לרפיון ביד, מוגבלות בתנועת היד והאצבעות, אובדן תחושה בידיים ובאצבעות).

בנוסף, חילוץ עובר באמצעות לידה מכשירנית, כגון לידת ואקום או לידת מלקחיים, אשר בוצעו בניגוד להנחיות הביצוע יכול לגרום נזק בלתי הפיך ליילוד, כגון מפגיעות קוסמטיות בפנים ובאוזניים ועד שברים בגולגולת ודימום מוחי. כן תיתכן פגיעה בעצבי הפנים, ובמקרים הקיצוניים אף שיתוק עצב הפנים.

רשלנות רפואית בלידה שפוגעת באם:

חילוץ לקוי של העובר – בשעת הלחיצות במהלך הלידה ישנה עלייה נכרת בלחץ על רצפת האגן ובאזור הפרינאום (אזור החיץ), ועלול להיגרם לאם קרעים בפי הטבעת ובאזור הפרינאום. גורמי סיכון לקרעים אלו הם לידה מכשירנית, אפיזיותומיה (חיתוך החיץ המתבצע על ידי המיילדת במהלך הלידה), ראש גדול של הוולד, לחיצות חזקות ומרובות מידי, ישנם מקרים בהם הצוות הרפואי לא הביא בחשבון את גורמי הסיכון כאמור ולאם נגרם קרע בדרגה חמורה אשר הוביל לנזקים בלתי הפיכים.

תסחיף מי שפיר – סכנה נדירה וחמורה מאוד לחיי האם. שכיחותו של תסחיף מי שפיר היא אחת ל־15 אלף עד 53 אלף לידות. מדובר בתסמונת שמתרחשת עקב חדירה של נוזל מי השפיר (שמכיל חומרים שזרים לאם, שכן המקור שלהם הוא בעובר) לתוך מחזור הדם של האם ומתבטאת בפגיעה פתאומית באחת המערכות החיוניות של האם: מערכת הנשימה והחימצון, המערכת הקרדיו-וסקולרית או מערכת הקרישה ועלולה לגרום גם למותה במקרים בהם הטיפול הרפואי אינו מיידי ונכון.

השארת לידה בלתי מבוקרת – לעיתים, כאשר הצירים נמשכים זמן רב ללא התקדמות של הלידה, מתעורר צורך רפואי לבצע זירוז או השראה של הלידה תרופתית (כגון באמצעות פיטוצין). כאשר השראת הלידה מבוצעת בצורה רשלנית, בלתי מבוקרת או במינון גבוה מדי, עלול להיגרם לאם קרע ברחם, המסכן את חייה והטיפול בו עלול לחייב כריתה של הרחם.

הוצאת השיליה באופן רשלני – מבחינת המיילדת, הלידה מסתיימת רק לאחר הוצאת השיליה. במידה והשיליה אינה מוצאת לחלוטין מגופה של האם, עקב רשלנות רפואית, הרי שהדבר עלול לסכן את מצבה הבריאותי, ובמקרים קיצוניים עלול להיווצר זיהום וחום גבוה ועלול להשפיע על יכולתה של האישה להרות שוב בעתיד.

מתי סיבוך בלידה נחשב לרשלנות בלידה?

על פי דיני הנזיקין, על מנת להוכיח רשלנות רפואית בלידה על התובעת להוכיח כי הצוות הרפואי התרשל במהלך הלידה או בסמוך לאחריה, כי נגרם לה או לתינוקה נזק, וכי הנזק שנגרם נובע מהרשלנות הרפואית.

חשוב לציין, כי לא כל פעולה רפואית שגרמה לנזק תחשב לרשלנות רפואית. יש להוכיח כי הפעולה של הצוות הרפואי שטיפל ביולדת, חרגה מסטנדרט ההתנהגות הרפואית המקובלת והסבירה.

מן המדיה
עו"ד עדי וייס אצל פאולה וליאון ספטמבר 2016
עו"ד עדי וייס - בוקר בריא יולי 2016
עתונות
בשליחות הנפגעים - ראיון מתוך מגזין "את"
תביעה נגד ביה"ח "סורוקה" וקופ"ח "מכבי"